אני ישראלית גאה, שלא מפסיקה להתרגש מן הזכות שנפלה בחלקי לחיות בארץ ישראל בדור התחיה.

קשה זה טוב, זה מחייב מחשבה, קביעת סדרי עדיפויות, זה מוציא ממך כוחות שלא חשבת שיש בך. (בשם דרור הי"ד)

השמיים הם הגבול, והדרך - דרך ארץ.

הימים שלי מלאים בהמון כאב וסבל אך גם בעצמה של ריפוי, הירתמות וחיים.

תפילתי היא: יהי רצון שדברי אלה כל השנים, שאינם אלא דברי היהדות הנאמנה, הצו שלה שבמשך הדורות, הוא נר לרגלכן

אצל האדם המאמין אין מקום לגאווה כלשהי – לא על הכוח, לא על החכמה, לא על היופי, לא על העושר וכד'.

התפילה היא לא כספומט. התפילה היא כלי משוכלל מאין כמותו כדי לפרוק את לבנו מול בורא כל.

לפעמים נדמה לי שהתורה היא הנושא הכי פחות מדובר בישראל.

כי דרך אמונה בחרתי - ובדרך זו לעולם לא תתאכזבו!

חובה קשה ואכזרית, אבל חובה, 'והגדת לבנך' אינה רק מצווה של ליל הסדר.