חוסנה של חברה נאמד ביכולת שלה לא להעלים עין.
עלינו האחריות להביט נכוחה אל מול פני המציאות וכשצריך,
לקרוא בקול – די להתעללות, די להטרדה, די לעיגון.
חובתינו כחברה היא להטות אוזן, לפקוח עין, לפתוח לב,
לשפוך אור- לא להשאיר אף פינה חשוכה.
למרות היכולות הניהוליות הרבות של נשים, ובכלל זה יכולת עבודת צוות, אגו שטוח, שיתוף פעולה ועוד,
אני ישראלית גאה, שלא מפסיקה להתרגש מן הזכות שנפלה בחלקי לחיות בארץ ישראל בדור התחיה.
למדתי שמאגר הדמעות הוא אינסופי - תמיד יש להן אותו הטעם, מה שמשתנה זה עוצמת הזרימה שלהן…
קשה זה טוב, זה מחייב מחשבה, קביעת סדרי עדיפויות, זה מוציא ממך כוחות שלא חשבת שיש בך. (בשם דרור הי"ד)
השמיים הם הגבול, והדרך - דרך ארץ.
אתגרים עושים את החיים מעניינים, התגברות עליהם הופכת את החיים למשמעותיים.
ילדים הם לא בניינים- הם צמחים ואנחנו לא מהנדסים כי אם גננים וכל צמח יצמח בכיוון הנכון לנשמתו המיוחדת.
האמהות היא מתנה מתוקה( כמו האישות) ולכן חבל לא למצוץ מתיקותה עד הסוף.
